טו תמוז- קינה על רבי חיים בן עטר

בטו בתמוז חל יום ההילולא של רבי חיים בן עטר, מגדולי הדורות. אנו מביאים כאן קינה על רבי חיים, מפרי עטו של היד מלאכי-


אוֹי כִּי שְׂשׂוֹן כָּל לֵב וָגִיל נֶאֶסָפוּ הָה כִּי כְּהַיוֹם מַעֲנִי לִי סָפוּ

הַמְקוֹנְנִים הַמְיַלְלִים הַמְיַבְּבִים הִתְקַבְּצוּ עָדַי וְהִתְאַסָפוּ

כִּי בָא זְמַן לִסְפוֹד לְקוֹנֵן גַם נְהִי בְּעֵת בַּמָרוֹם נָגְהוּ קָצָפוּ

כָּל כּוֹכְבֵי שַׁחַק בְּקַדְרוּת לֻבָּשׁוּ אֶגְלֵי דְמָעוֹת מִזְבוּל יִרְעָפוּ

יוֹם הִשְׂרָפִים לִמְצוּקִים נִצָּחוּ וּשְׁבִי צְבִי צַדִיק הַלֹא חָטָפוּ

אֵשֶׁל וְעֵץ חַיִים לְפִרְיָם חָמָדוּ עוֹדָם בְּאִבָּם יָבָשׁוּ נִשְׁדָפוּ

אֶבֶן מְאִירָה וַעֲטֶרֶת דָת וְזִיו עוֹלָם מְאוֹרוֹת זָהֳרָם אֳסָפוּ

זַיִת רַעֲנָן וִיְפֵה פְּרִי תֹאַר[1], בְּצִּלָם יֶחֱסוּ הָעָם וְיִסְתּוֹפָפוּ

עַתָּה כְמוֹ צִיץ נָבָלוּ גַם נִגְדָעוּ גַם נִכְרָתוּ גַם אוּמְלָלוּ נִקְטָפוּ

מִדְרַשׁ כְּנֶסֶת עַם וְיִשְׂרָאֵל[2] אֲהָה כִּי בֶּעָוֹן דוֹר מוּסָרָיו רוֹפָפוּ

אֵין עוֹד מְאוֹר שֶׁמֶשׁ אֲשֶׁר בָּם יַאֲהִיל חֹשֶׁךְ וְעָנָן כִּמְעִיל עָטָפוּ

לֹא יִלְקֹּטוּ עוֹד מִפְּרִי דַעַת וְלֹא יִשְׁתוּ לְמֵימָיו כַּאֲשֶׁר יִשְׁאָפוּ

אֶשׁוֹם וְאֶשְׁאָף אֵיךְ תְּהוֹמוֹת הַתְּבוּנוֹת חָסְרוּ חָסוֹר וְלֹא עָדָפוּ

פַּטִישׁ יְפוֹצֵץ הַסְלָעִים אֵיךְ יְהִי נִגְדָע וְאוֹתוֹ מָחָצוּ יֶחְלָפוּ

עַמוּד יְמָנִי רֹאשׁ לְפִנָה אֵיךְ כְּמוֹ קָנֶה וָסוּף רֹאשָׁם הֲכִי כָפָפוּ

הָה כִּי גְאוֹן הַדוֹר הַלֹא נֶעְדָר וָרָב כִּי מַאֲמְרוֹת פִּיו כְּפָז צוֹרָפוּ

מִיוֹם הֶיוֹתוֹ סָר לְמִשְׁמַע אֵל וְכָל יָמָיו קְרָבָיו הֵם כְּצוֹם סוּגָפוּ

וּבְתוֹכֵחוֹת מוּסָר לְרַבִּים מֵחֲטֹא הֶחֱדָל וְצֶדֶק וְאֶמֶת נִכְסָפוּ

שְׁפַר חֲסִידִים אַחֲרָיו הֵם יֵלֵכוּ תַּחַת כְּנָפָיו יֶחֱסוּ נִכְנָפוּ

דָרַשׁ לְעַמוֹ טוֹב כְּמוֹ פַרְדֵס בְּיוֹם וָלֵיל וְשִׂפְתוֹתָיו דְבַשׁ נָטָפוּ

עָנָיו כָּאִישׁ מֹשֶׁה כְּהִלֵל מַעֲשָׂיו מוּל הָאֶלֹהִים עַד מְאֹד יָפְיָפוּ

אַבִּיט תְּהִלוֹתָיו וּמֵחוֹל יִרְבָּיוּן כָּל פֶּה וְלָשׁוֹן מִסְפוֹר יִיעָפוּ

מִי יַעֲלֶה לָנוּ וְעַל מִי נִסְמָכָה וּפְנֵי יְדִיד אֵל בַּחַרוּלִים חָפוּ

עַל כֵּן שְׁעוּ מֶנִי אֲמָרֵר בְּבֶכִי כִּי קָצְרָה רוּחִי וְיָדַי רָפוּ

אֶצְעַק בְּקוֹל מַר עַל תְּמִימֵי עָם אֲשֶׁר בְּבַחַרוּת הֵם עוֹפָפוּ רָחָפוּ

אֶזְכּוֹר בְּעֵת נַפְשִׁי בְנַפְשׁוֹ נִקְשָׁרָה לוֹ יֶהֶמוּ מֵעָי וְיִתְעַלָפוּ

אִלוּ לְפִי אֵדִי דְמָעַי יִזָּלוּ הֵמָּה כְמַבּוּל הַיְקוּם שָׁטָפוּ

חֵפֶץ ה'[3] בּוֹ לְהָאִיר לוֹ בְּאוֹר חַיִּים[4] בַּגָן שָׁם הַיְשָׁרִים עָפוּ

לֹא מֵת נְשִׂיאֵנוּ אֲבָל חַי יָעֳמָד כִּי יֶהֶגוּ דָתוֹ אֲשֶׁר אֻלָפוּ

הוּא שָׂר יְחַלֶה אֵל עֲלֵי עַמוֹ בְּעִיר קֹדֶשׁ בִּשְׂשׂוֹן לֵב וָגִיל נֶאֶסָפוּ

 

 

משירי ישראל באיטליה,  שיר ק"ז

 

[1] ספר הלכה על שולחן ערוך חלק יורה דעה

[2] הישיבה שרבי חיים בן-עטר הקים בירושלים נקראה "מדרש כנסת ישראל"

[3] חידושים על חלק ממסכתות התלמוד הבבלי

[4] חיבורו המפורסם על התורה בו הוא משלב ביאור עם דרש וקבלה - 'אור החיים'